אולי נתייאש? הרהורים אודות העתיד שלנו
מקור: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=6&topic_id=2955952&forum_id=1364
הוויכוחים האחרונים בפורום אודות קיומו ומצב ומעמד הציבור החרדי והדתי בכלל במונחים של פתיחות וסגירות וכו', סוערים ונוגעים אל הלב לכל מי שחונך בציבור החרדי והדתי שחי על הערך של שימור הדורות שלו בערכי היהדות, ובעצם לכל בן אדם הדואג להמשכו עצמו והמשך צאצאיו.
חשוב להעיר, אמנם הדיונים בעצכ"ח מתקיימים משהו במין מגדל השן מנותק מהקורה ברחוב, אבל אנחנו שוכחים את המציאות ברחוב, המציאות היא שעצכ"ח קיים, ורובו מורכב בסך הכל פשוט מאנשים מתוך הציבור הזה שאיבדו בו כמעט כל אימון. גם לכל דעה המוצגת פה ישנם אלפי אנשים שיסכימו גם אם לא יסכימו לטון הפורום הזה.
ההמון ברוחב אין לו כמעט שום אימון במנהיגיו ורבניו [ואם עדיין יש לו זה בגלל שעדיין לא שמע אף סיפור אחד על התנהגותם במלואה, ואם יש סיפור כזה, בדרך כלל מספיק שמיעת סיפור אחד בכדי לעקר את כל האימון התמים שהיה, אני מדבר כבעל נסיון בזה.] , ואינו רואה סיכוי ותקווה שינהיגו אותו לקראת שום דבר.
כחברה אנחנו די מוצלחים בשימור. אבל חברה שכל הערך שלה היא שימור, ואין לה שום יעד ועתיד לשאוף אליו, לא באופן פרט ולא בכללי, אין לה זכות קיום במציאות הסוציולוגית והפסיכולוגיות שמחייבים את המשך קיום כל חברה.
==
כפי שאני רואה וחושב, בדרך הטבע, אם לא יקום לנו איזה מושיע ביזה דמות עצומה ביותר שיצליח ללכד אותנו סביב איזה בשורה מחודשת, או אולי המשיח עצמו, בעוד חמשים או מאה שנה לפחות חמשים אחוז מצאצאינו לא ימשיך בדרך הדת. [הנתונים כיום מתקרבים כנראה לעשרות אחוזי "נשירה"]
באופן כללי כל המידיינים פה בפורום מודים שצריכים לשמור את הדת והוויכוח הוא בעיקר איזה דרך מועילה או מוצדקת יותר לכך.
לדעתי אין ספק שעצכ"ח איננה אשמה לשום דבר, היא בסך הכל סימפטום המראה לנו את המציאות. הקיימת בשטח, להציע לסגור אותה כמוהו כלהרוג את השליח.
==
הדבר הנוראי ביותר שקיים בחברה שלנו, שאיני מכיר לה תקדים בהיסטוריה שלנו כלל, היא ההסתרה המכוונת של הבעיות ביד מי שהכח בידם לפעול. המציאות הזאת פחות או יותר הורס לנו כל אפשרות לשיפור ותיקון. שהרי גם מי שהיה בידו אולי להציע איזה עצה ותיקון אם רק יש לו מעט כח ושליטה לכך אסור לו לפתוח את פיו ולזעוק שהמלך הוא ערום.
כמעט כל אב ומחנך השולח את בניו למוסדות שבראשם איזה ראש יודע שהראש הזה לא שווה כלום ואין לאל ידיו להגיד להם. ואין לו אלא לחכות בכליון עינים שישימו לב בעצמם, ושההתפכחות הזאת לא יהרוס להם גם את כל הטוב שקבלו.
חוסר האפשרות לתקן כלום מדרדר אותנו יום יום יותר ויותר, שכן במקום בו כביכול הכל כשורה מה יש לתקן? מכיוון שכמעט מאמונות היסוד שלנו הא שאנחנו מושלמים והכי הכי טובים וכו', אם לא נשליך את השטות הזאת, ונפנים שאנחנו הולכים לקרוס כמו שכולם קרסו, כולי האי ואולי נוכל לעושות משהו.
==
המודרנה, שהרג פחות או יותר כל הדת בעולם המערבי, אמנם נבלמה בצורה כלשהו במאה הי"ט לפי הדפוסים שנקבעו אז, אבל הבעיות שהיא עוררה לא הלכו להם אלא נדחו להם.
משבר השואה, שהיה בכחה להרוג את הדת שלנו אחת ולתמיד, ובמובנים רבים עשתה כן, גם היא רק נדחתה בפרויקט שיקום העולם הדתי בישראל ובארה"ב. אבל כל הבעיות שהיו קיימים לפני שבעים שנה עדיין קיימים היום, ולהיסטוריה יש מנהג מוזר שבעיה שלא נפתרה פשוט חוזר אלינו ביתר שאת וביתר עז ללא אפשרות התיקון שהיו קיימות אז [שהרי מעכשיו כל הצעה שונה מזו שהציעו רבני התקופה היא קריאת תגר עליהם ועל המסורת שהם מייצגים].
הקורא את כתבי המשכילים הראשונים המדברים אודות החסרונות שמצאו הם בחברתם, אינו יכול לא להתפלא איך בדיוק טענות אלו מועלים היום כל שבוע מעל דפי האתרים ובלוגים והעיתונים השונים היוצאים מתוך הציבור החרדי. הקנאי יכול לצעוק על "ריח ההשכלה החדשה", אבל החושב יש לו לחשוב חשבון פשוט, משמע שאותם בעיות מעולם לא נתקנו, והם תובעים את תיקונם. וכל זמן שרק נברח מהם בבנין עוד ועוד חומות, תמיד יתגלה בהם הסדר לבסוף והם יקרסו מאליהם.
כל המערכת החרדית יכולה פשוט לקרוס ביום אחד ללא ירייה אחת, בערך כקריסת ברית המועצות, צריך רק טריגר שזה יקרה בפועל, אבל מתחת לשטח ההכנות לכך מתקיימות במלוא עוצמתם, מערכת שאינה מוכרת באופן רשמי כל תוכן ממשי, ושרוב המשתייכים לה לא מאמינים באמת בערכיה כלל, הסברא הפשוטה אומרת שיבא יום ובאמצעות טריגר פשוט הכל פשוט ילך לאדמה.
==
האינטרנט, שהיא האנטיכריסט הרשמי חדש של היהדות, איננה איום בעל תוכן כלל. מה הבעייה בכלל?
הקו הרשמי נראית שהאיום העיקרי של האינטרנט הוא בקלות ההתמכרות לעריות ופורנגרופיה שהיא מציעה, אבל בהתבוננות מועטת נמצא שלא זו הענין פה, הרי הענין הזה תמיד היתה ותמיד יהיה, כל זמן שלא נבטל את היצה"ר, ומי שמכיר רק קצת את טבע האדם ומאורעותיו יודע שבכל מקום שהוא תלווה הזנות אותו, ולא יעזור שום דבר, ומעולם לא היתה הזנות איום ממשי על המשך חברה ממוסגרת ממוסדת, ומעצם מהותה כמשהו אישי היא לא יכולה להיות ככזאת. בכל קהלה בכל זמן ומקום יש את הכלל [הנצחי של חז"ל הקדושים] מיעוטן בעריות, ואין אדם ניצל מהרהור עבירה בכל יום, זה צריך להיות איום ממשי בכלל, בסך הכל חוטאים קצת, מתחרטים, שבים בתשובה, מתוודים קצת, וחוזרים על התהליך. לא זה הבעיה.
[אמנם תליית הבעיה האמיתית בשם עריות זה כבר טקטיקה ישנה שלנו, ושל כל הרוצה להשמיץ כל תנועה ללא וויכוח רציני, זה פוטר אותנו מלחשוב על הבעיה האמתית, וקל הרבה יותר לתלות הכל בלהתיר את העריות בפרהסיא.]
מה שהאינטרנט עושה, ובגדול, היא שהיא מביעה את בשורת המודרנה אל תוככי החיים החרדיים הסגורים, באיחור של מאתיים שנה. כך שנבצר מאתנו גם כל תליך של התמודדות ולימוד מדורג ומתפתח של התייחסות למציאות העולם שסביבנו.
האינטרנט היא האנטיתזה הכי עמוקה לשלטון יחידים על ההמונים, כל הידע ניגש לכולם בכל זמן, ולא ניכר שוע בפני דל, גם בנין העולם והתפתחותו מסור כולו ביד ההמון. ובעינינו ראינו איך ששלטונות גמורים נעתקו ממקומם מפחד יושבי היכלות הפייסבוק.
ממסד החרדי לא יכולה להרשות לדבר כזה לקרות אצלה כלל, ועל כן ניסתה לצאת נגד "הכלי המכונה אינטרנט" בחרב ובחנית. הבעיה היחידה היא, שכמעט אף אחד לא הקשיב להם, ובכך עשו ליצנות מעצמם והראו שאין להם כל שליטה על הציבור שתחתם כביכול. ניסו ללכת בדרכי כפייה, כמו לחייב כל הורי ביה"ס לחתום שאין להם את זה וכו' אך כולם יודעים שכולם יודעים שרוב ההצהרות פשוט משקרים.
הבדיחה מספרת שאברכים אף פעם לא שולחים דוא"ל זה לזה, רק החבר שלהם שולח לחבר שלהם. לאף אחד אין אינטרנט, אבל לכל אחד חבר עם אינטרנט.
זה עוד הדגמה לשחיתות הנוראה שמביאה אליה מנהג הבריחה והכיסוי שלנו.
אלמלא היה לנו שכל, היינו משתמשים בכח הנפלא הזה לצידנו, והיינו יכולים ליצור מהפכות רצויות בכיוון שלנו באמצעות שלל הכלים הנכנסים תחת לגדר אינטרנט. תחת לזה, אנחנו מעדיפים לטמון את ראשינו בחול, ולהפקיר את הזירה, שבסופו של דבר הולכת ומסתמנת כזירה היחידה המשמעותית לעיצוב החברה האנושית במאה ה21, לשונאינו ומנגדינו. וביום שנתפוס את עצמנו על השטות שעשינו, כנראה יהיה מאוחר מדי.
די להעיף מבט על ההצלחה המסחררת של פרויקטים כמו ויקיפדיה לעומת הנסיונות הרבים שקדמו בכיוון הזה, לראות את תועלתה הנורא של שיתוך ההמונים לעשות את העבודה תחת איזה אליטה נבחרת, אילו רק היינו יכולים ליישם את המודל הזה על הנושאים שלנו, וכי לא היינו מצליחים הרבה יותר?
==
חשוב להדגיש, הוויכוח אודות הסתגרות איננה ויכוח כמה ספרי חול לקרוא וכמה מדעים לדעת.
הוויכוח הוא על כמה אחוזים מעצמנו [כן אנחנו בנינו חברינו ודורותינו, לא מישהו אחר] אנחנו מוכנים לוותר בשביל המערכה הזאת.
כמה שלא נצעק ונעורר על כך, במציאות בו העולם נמצא היום, אין ספק שמה שקרה לנו שוב ושוב באלף אלפיים שנים האחרונות הולך לקרות שוב. התהליך כבר נצפה היום בממדים הולכים וגדלים. אם נמשיך רק להסתגר ולנסות לשמור את הסטטוס קוו הוא לא יישמר. זה חוק טבע. אין שום אפשרות טבעית לקיים דורות על פלטפורמה כזאת. נוכל לצעוק ולצעוק על גודל ההסתר פנים ומסתמא נשאר עם איזה אלפים שיסתגרו איתנו מסיבות שונות, אבל את הרוב נאבד בלי ספק.
זה לא לטעון שיש ללכת בדרך אחרת כמו כרב הירש וכו'. אבל זה כן אומר שאנחנו חייבים לחשוב מחדש על כל זה,
===
הניסיון הראה שלא דרך זה [הסתגרות] ולא דרך זה [פתיחות] הצליחה. אולי באמת עלינו פשוט לוותר ולייאש את עצמנו מראש מסיכוי שבמאה שנים הבאים יישארו רוב צאצאינו בדת. ואולי עלינו לחשוב אפילו מה רצון ה' במציאות הזאת, מי אמר שהוא כל כך מרוצה ממצב הדת שלנו שהוא באמת רוצה שהיא תמשיך להתקיים?
אני מעלה את הייאוש כאפשרות רצינית מאד, זה גם יפתור לנו את כל התסביך ורגש המלחיץ והחרדה המדובר. אם בין כך אין עצה, על מה לחרוד? פשוט חבל על הכח והאנרגיה שמשקיעים בדרשות כאלו. תחת זה ניתן להשקיע בדברים פרודוקטיביים יותר שאולי באמת עזרו לנו ולעולם כולו לשרוד ולהתקדם לקראת עתיד יותר טוב.
==
בקיצור, הארכתי הרבה יותר מדי. המסר העקרי שלי הוא פשוט : אולי תחת לבלבל לעצמנו ולכולם את הראש ולפזר הרבה עשן בשביל שנוכל לומר "עשינו משהו", ובסוף להגיע לכאב לב כשכלום לא עזר, האם לא הרבה יותר חכם, רציונלי, שכלי, ומעשי, פשוט להרים ידיים ולהתייאש.
אם את מלחמת השם אנחנו רוצים ללחום, וכי הוא צריך לעזרתנו הדלה והמבולבלת, שיעזור הוא לעצמו.
אם לעצמנו אנחנו רוצים לעזור, בבקשה להפשיל שרוולים ולעשות משהו באמת. וזה לא חייב להיות משהו דתי.
[אולי הייתי יודע מה לעשות, הייתי מכבר עושה את זה, מכיוון שאיני יודע, בינתיים אני אנונימי כי לא אמסור את נפשי על הספק. לחכות לאיזה משיח שיציל אותנו היא התאבדות, יש לנו להשתמש בהתחברות הנפלאה שנוצרה בזמנינו לשתף אנשים ועצות זה בזה, ללקוט אחת לאחת את הדברים המועילים וליישם אותם. כל אחד במקומו, ושיתוף ההמונים יעשה את הכל.]
כתבת דברים מעניינים, ונראה לי שגם הסגנון והאירגון של כתיבתך מביעים את רוחך.
כי למעשה כתבת מאוד מבולבל, לא ברור כלל ממה התייאשת, האם כבר ניסית או חשבת על דרך או פיתרון כלשהם, וחזרת ונוכחת או החלטת משום מה שהם אינם אפשריים? והאם באמת כבר התייאשת או שעדיין אתה חושב שיש מה לעשות, ואתה שואל אם יש למישהו רעיון?
בכל אופן, לעצם הנושא, בעיניי אין כאן מקום ליאוש אלא לתקווה גדולה. נראה לי שדווקא הקריסה שאתה חושש ממנה היא היא מה שיאפשר צמיחה טובה של דברים חדשים וטובים שיקחו את הטוב מכל היהדות ההיסטורית כולל החרדיות למיניה, ויתנקו מהרבה מחלות שהתפתחו אצלנו. שכן אין מנוס מתהליך זה, תאים חולים עליהם למות, וזו תקוותו של החולה, של שאר הגוף שעוד יכול להמשיך לחיות טוב בהתנתקות התאים החולים ממנו.
החרדה שלך ממה שיקרה היא כנראה ביטוי לקושי הנפשי שיש לך עדיין (ולכל אחד מאיתנו כמובן) להשלים עם השינוי והעזיבה של צורת החיים המוכרת לנו ושהצליחה להשתרש בנפשינו באופן עמוק ונוגע כל כך.
בוודאי שאינני משלה עצמי שייצא רק טוב מקריסת החרדיות. אבל זהו המחיר, ובכל מקרה אין אפשרות אחרת.
מה שצריך לדאוג הוא, שבבוא העת (לדעתי זה כבר קיים עתה, אלא מתחת לפני השטח, ואט אט זה יגבר) - תימצא האלטרנטיבה. שהרי אם קטני או מטורפי דעת ישתלטו על ההמונים המאוכזבים או המחפשים (כמו שכבר קיים היום ואיני רוצה לנקוב בשמות), זו תהיה החמצה במידה רבה. אם יתפתחו אלטרנטיבות כוללות שפויוֹת, שורשיוֹת ובריאוֹת, בוודאי יהיה להן ביקוש רב והשפעה עצומה על כלל האומה.
אם תרצה, כאן נמצאת הקריאה אליך ואל כל חכם הרוצה בתיקונו של עולם. ויש כאן מרחב גדול של פעולה, למשל: יצירת סיפרות הלכתית, מחשבתית, פרשנית, אגדית, סיפורית, מחקרית. לכל גיל ושיכבה.
איזה אבסורד! כל חולה רוח מפיץ היום את הגיגיו בקונטרסים ספרים קלטות ומה לא, ורק הקולות השפויים והעמוקים יותר לא יישמעו?!
ולא רק בתחומי הסיפרות. חשובים גם מוסיקה חדשה, עולם הוידיאו, וכל מה שיכול לעזור ולעצב חיים יהודיים טובים יותר.
מהיכרותי איתך דרך הפורום, יש בכוחך לעשות דברים חשובים ומועילים מאוד. וכמובן לא רק אתה. אני קורא בזה לכל "השרידים אשר ה' קורא" להפסיק לעסוק רק בביקורת, אנחות, יאוש ולעג (שהם גם כן טובים), ולהתחיל לעשות משהו חיובי, איש איש בדרכו.
ויפה שעה אחת קודם!
כי למעשה כתבת מאוד מבולבל, לא ברור כלל ממה התייאשת, האם כבר ניסית או חשבת על דרך או פיתרון כלשהם, וחזרת ונוכחת או החלטת משום מה שהם אינם אפשריים? והאם באמת כבר התייאשת או שעדיין אתה חושב שיש מה לעשות, ואתה שואל אם יש למישהו רעיון?
בכל אופן, לעצם הנושא, בעיניי אין כאן מקום ליאוש אלא לתקווה גדולה. נראה לי שדווקא הקריסה שאתה חושש ממנה היא היא מה שיאפשר צמיחה טובה של דברים חדשים וטובים שיקחו את הטוב מכל היהדות ההיסטורית כולל החרדיות למיניה, ויתנקו מהרבה מחלות שהתפתחו אצלנו. שכן אין מנוס מתהליך זה, תאים חולים עליהם למות, וזו תקוותו של החולה, של שאר הגוף שעוד יכול להמשיך לחיות טוב בהתנתקות התאים החולים ממנו.
החרדה שלך ממה שיקרה היא כנראה ביטוי לקושי הנפשי שיש לך עדיין (ולכל אחד מאיתנו כמובן) להשלים עם השינוי והעזיבה של צורת החיים המוכרת לנו ושהצליחה להשתרש בנפשינו באופן עמוק ונוגע כל כך.
בוודאי שאינני משלה עצמי שייצא רק טוב מקריסת החרדיות. אבל זהו המחיר, ובכל מקרה אין אפשרות אחרת.
מה שצריך לדאוג הוא, שבבוא העת (לדעתי זה כבר קיים עתה, אלא מתחת לפני השטח, ואט אט זה יגבר) - תימצא האלטרנטיבה. שהרי אם קטני או מטורפי דעת ישתלטו על ההמונים המאוכזבים או המחפשים (כמו שכבר קיים היום ואיני רוצה לנקוב בשמות), זו תהיה החמצה במידה רבה. אם יתפתחו אלטרנטיבות כוללות שפויוֹת, שורשיוֹת ובריאוֹת, בוודאי יהיה להן ביקוש רב והשפעה עצומה על כלל האומה.
אם תרצה, כאן נמצאת הקריאה אליך ואל כל חכם הרוצה בתיקונו של עולם. ויש כאן מרחב גדול של פעולה, למשל: יצירת סיפרות הלכתית, מחשבתית, פרשנית, אגדית, סיפורית, מחקרית. לכל גיל ושיכבה.
איזה אבסורד! כל חולה רוח מפיץ היום את הגיגיו בקונטרסים ספרים קלטות ומה לא, ורק הקולות השפויים והעמוקים יותר לא יישמעו?!
ולא רק בתחומי הסיפרות. חשובים גם מוסיקה חדשה, עולם הוידיאו, וכל מה שיכול לעזור ולעצב חיים יהודיים טובים יותר.
מהיכרותי איתך דרך הפורום, יש בכוחך לעשות דברים חשובים ומועילים מאוד. וכמובן לא רק אתה. אני קורא בזה לכל "השרידים אשר ה' קורא" להפסיק לעסוק רק בביקורת, אנחות, יאוש ולעג (שהם גם כן טובים), ולהתחיל לעשות משהו חיובי, איש איש בדרכו.
ויפה שעה אחת קודם!
1.
ככל הנראה כולם הסכימו שיש להתייאש מזה שהציבור החרדי ימשיך להתקיים במתכונתו כפי שהוא היום. נחלקו רק הדעות באם יש לברך על ייאוש זה או לא.
וזו אמנם היתה אחת מכוונתי בהצעתי שנתייאש. כי רוב מנהיגי הציבור שלנו עוד לא הפנימו בכלל את הייאוש הזה, וזהו אחד המעכבים העיקריים לתיקון, וליצירת אלטרנטיבה ראויה ליום שאחרי. אילו כל מנהיגינו היו מאמצים את הייאוש הזה ומחפשים פתרון, או לפחות היו פתוחים לשמוע פתרונות, הרי שהיה זה תחילת האור. מכיוון שהקו השולט כנראה הוא שהכל טוב, ורק ניצור עוד כמה וחרמים והכל יסתדר לנצח נצחים. הרי שלגבי זה הצעתי/זעקתי תקפה וקיימת, אנא התייאשו כבר מהחלומות שלכם, והתחילו לעשות משהו אחר.
2.
לגבי מה שהוצע על היות הציבור הדל"י אלטרנטיבה מספיקה שהוכיחה את עצמה פחות או יותר כיותר עמידה מזו החרדית. הנה אודה כי איני מכיר כמעט את הציבור הזה כלל. אך לא אמנע מלהעיר כי במובן מסוים הרי הדעה שבבסיסה של הציבור הזה מנוגד לחרדיות אף יותר מחילוניות. המחשבה החרדית רואה את שאלת הדת וכו' כאבסולוטית. אם היא אמתית הרי שהיא חייבת להקיף כל תחום ושטח בחיים [ראו הגדרותיו המדויקים של ספרן בענין באשכול מיהו חרדי שהוקפץ בסמוך.] מבחינתה מי שאינו מקבל את הדת בשלימותה היותר עקבי בשבילו הוא לחיות כבהמה גמורה, בעוד שמי ש"מפשר" ורואה ב"הדת והחיים" שני ישויות חיות זו לצד זו, נחשב כפוסח על שני הסעיפים. ממילא כדי שהחרדי יעבור לדפוסי מחשבה דליי"ם הוא חייב לוותר על יותר הנחות שרשיות שלו מאילו היה עובר להיות חילוני. [כל זה לא לומר מה מוצדק, אלא להצביע על הקושי הקיים אם נרצה ללכת על זה]
3.
תלמיד טועה וספרן הצביעו על כך שגישתי להתייאש תלויה לכאורה בשאלה הנושנה אודות ההשתדלות וכו'.
אמנם אני לא התכוונת לסוגיא הזאת כלל. [הגם שאולי מה שאטען נכונה גם לגביו] מה שטענתי הוא, כי יש לנו הטיה תמידית שאומר שלעשות משהו, אפילו משהו שייתכן שלא יפעל כלום, עדיף מאשר לא לעשות כלום. מכיוון שאחרי הכל ישנם ספקות עצומות לגבי כל מה שנעשה אם יועיל יותר או יזיק יותר, מי אמר שלהתייאש ולהרים ידים אינה האפשרות הכי רציונלית?
4.
למה שהציע בן קהלת להפסיק לקטר ולהתחיל לעשות, דווקא בסוף דברי הצעתי את מה שאני רואה כאפשרות גדולה לתיקון, והוא לשתף את כולנו במציאות התיקון. הרי קהלת הוא שאמר תשועה ברוב יועץ. וגם בשרשור כמו הזה למדתי הרבה יותר משהייתי לומד בהרבה שיחות פרטיות, וזאת משום מימד השיתוף הציבורי שבכאן. לדעתי צריך לקום עוד היום עוד עשרות פורומים ואתרים בדוגמת עצכ"ח, שיהיו פתוחים ללבן גם שאלות קשות, לא רק באמונה מופשטת אלא בכל שטחי החיים, ולהיות מוכנים ללכת על כיוון של פתרון מעשי. לדעתי כל רב, וכל שכן "גדול" או מנהיג צריך שיהיה לו אתר פתוח באינטרנט שיהיה אפשר לפנות בו בפתיחות לגבי כל הנושאים. צריך שיהיו כמה אתרים בפורמט ויקי שיהיו מוקדשים רק ליהדות ונושאיה. [גם מצב ערכי היהדות בויקיפדיה צריך תיקון גדול] , אולי גם אחד שיהיה מוקדש לנושאי עצכ"ח [כמו שכבר הוצע כאן בעבר]. וכו' וכו' וכו'. הנקודה העיקרית כאן הוא שכל פרויקט כזה הוא ענק מדי בשביל אדם אחד או אפילו כמה אנשים, משא"כ אם יהיה לנו אתר שבו המוני אנשים יכולים לתרום את חלקם יהיה לנו בכמה חדשים מאגר מידע גדול יותר מהאנציקלופדיה התלמודית למשל. וכמו כן לגבי הבעיות המעשיות.
הבעייה העיקרית הוא שהחרם הרשמי על האינטרנט משאיר את הזירה הזאת פתוחה לגמרי לצד האויב, וחבל מאד. איני רואה עצה בינתיים אלא לצפצף על כל החרמות האלו ולהתחיל לעשות.
עד מתי נחכה ל"גדולים", האם עוד לא קלטנו שהמוסד הזה בצורתו הנוכחית נמצא בפרפוריו האחרונים?
הרי אנו מכירים היטב את הגדולים של דורנו, את השגותיהם ומושגיהם, את טווח ראייתם ואת דאגותיהם. האם באמת יש מי שחושב שהגדולים מודעים למצב האמיתי של החרדיות ולמידת סיכוייה לשרוד?
ואם כבר יש בהם מי שמבין מעט את המצב, הרי בוודאי הוא חושב לעצמו שאינו רבש"ע והרי אוטוטו משיח מגיע
וכל מה שמוטל עליו זה להשתדל לשמור על הקיים ואינו יודע חשבונות שמים ואסור לסטות מדרך הגדולים הקודמים ואין הקב"ה בא בטרוניה וכו' וכו', ובוודאי שהוא חושש לסכן את המעמד שלו בהצעות חדשניות מדי.
קח דוגמא בנושא לימודים בכולל/עבודה/בטלנות/צבא/שוויון בנטל, ידוע שיש כמה וכמה גדולים (בעיקר חסידיים) שלא אוחזים מהמצב הנוכחי, ומבינים שזה לא יכול להימשך, הן מבחינת המדינה והציבור, והן מבחינת פרנסה. נו, האם יש למישהו אומץ לקום ולעשות שינוי ממשי? לא, רק בשקט אומרים לאברכים לצאת לעבודה שחורה ולא מסודרת.
ובוא נראה מה יהיה עכשיו בקשר להצעות הפוליטיות החדשות בענין, שכמובן העיתונים החרדיים מתארים אותם כ"מכה לציבור החרדי" ו"מלחמה נגד ה' ותורתו".
תכלית, עזוב את הגדולים, הציבור פחות ופחות מאמין בהם, וגם היכולת והכוח שלהם לעשות שינויים - קטנים מאוד (שלא לדבר על ההבנה שלהם בענין וכנ"ל). היה אתה ה"גדול", וקום ועשה, כי העידן שלנו הוא העידן של האיש הפשוט שיכול לעשות מהפכות, כמו שכתבת. כל אחד כותב היום ספרים קונטרסים ועלונים ומפיץ בשטיבל'ך וההמונים קוראים בשקיקה, האם אתה לא תוכל ללכת בדרך זו, כמובן בחכמה ובזהירות?
הרעיונות שהעלית לגבי אתרים ברשת, זה מצוין ונפלא, אלא שבשביל להשפיע על ההמון החרדי - עצכ"ח אינו יעיל. הוא מרתיע את החרדי המצוי וגם לא יביא לו תועלת. צריך אתר ידידותי יותר לחרדים, שישתדל ללכת בדרכים מקובלות ולהיתלות בחכמי ישראל שבכל הדורות, וכידוע לך יש לנו הרבה מה ללמוד מהם.
לגבי ויקיפדיה, אכן הדת שם מושפלת ביותר, הן בגלל הרבה מן הדתיים שמשתתפים שם ורמתם ירודה, הן בגלל החילונים שנמצאים שם ואינם יודעים להבדיל בין רבדים בדת, ומבחינתם כל מנהג או אגדה כלשהם הינם חלק אינטגרלי מהדת עצמה (מלבד חוסר ידיעתם וגם האנטגוניזם הרגיל נגד הדת במיוחד אצל משכילים למיניהם).
הרי אנו מכירים היטב את הגדולים של דורנו, את השגותיהם ומושגיהם, את טווח ראייתם ואת דאגותיהם. האם באמת יש מי שחושב שהגדולים מודעים למצב האמיתי של החרדיות ולמידת סיכוייה לשרוד?
ואם כבר יש בהם מי שמבין מעט את המצב, הרי בוודאי הוא חושב לעצמו שאינו רבש"ע והרי אוטוטו משיח מגיע
וכל מה שמוטל עליו זה להשתדל לשמור על הקיים ואינו יודע חשבונות שמים ואסור לסטות מדרך הגדולים הקודמים ואין הקב"ה בא בטרוניה וכו' וכו', ובוודאי שהוא חושש לסכן את המעמד שלו בהצעות חדשניות מדי.
קח דוגמא בנושא לימודים בכולל/עבודה/בטלנות/צבא/שוויון בנטל, ידוע שיש כמה וכמה גדולים (בעיקר חסידיים) שלא אוחזים מהמצב הנוכחי, ומבינים שזה לא יכול להימשך, הן מבחינת המדינה והציבור, והן מבחינת פרנסה. נו, האם יש למישהו אומץ לקום ולעשות שינוי ממשי? לא, רק בשקט אומרים לאברכים לצאת לעבודה שחורה ולא מסודרת.
ובוא נראה מה יהיה עכשיו בקשר להצעות הפוליטיות החדשות בענין, שכמובן העיתונים החרדיים מתארים אותם כ"מכה לציבור החרדי" ו"מלחמה נגד ה' ותורתו".
תכלית, עזוב את הגדולים, הציבור פחות ופחות מאמין בהם, וגם היכולת והכוח שלהם לעשות שינויים - קטנים מאוד (שלא לדבר על ההבנה שלהם בענין וכנ"ל). היה אתה ה"גדול", וקום ועשה, כי העידן שלנו הוא העידן של האיש הפשוט שיכול לעשות מהפכות, כמו שכתבת. כל אחד כותב היום ספרים קונטרסים ועלונים ומפיץ בשטיבל'ך וההמונים קוראים בשקיקה, האם אתה לא תוכל ללכת בדרך זו, כמובן בחכמה ובזהירות?
הרעיונות שהעלית לגבי אתרים ברשת, זה מצוין ונפלא, אלא שבשביל להשפיע על ההמון החרדי - עצכ"ח אינו יעיל. הוא מרתיע את החרדי המצוי וגם לא יביא לו תועלת. צריך אתר ידידותי יותר לחרדים, שישתדל ללכת בדרכים מקובלות ולהיתלות בחכמי ישראל שבכל הדורות, וכידוע לך יש לנו הרבה מה ללמוד מהם.
לגבי ויקיפדיה, אכן הדת שם מושפלת ביותר, הן בגלל הרבה מן הדתיים שמשתתפים שם ורמתם ירודה, הן בגלל החילונים שנמצאים שם ואינם יודעים להבדיל בין רבדים בדת, ומבחינתם כל מנהג או אגדה כלשהם הינם חלק אינטגרלי מהדת עצמה (מלבד חוסר ידיעתם וגם האנטגוניזם הרגיל נגד הדת במיוחד אצל משכילים למיניהם).
לדעתי, כמו בכל נושא, דרושה כאן חשיבה קצת יותר רחבה, הרחבת זוית הראיה, יחד עם שחרור אחריות מיותרת.
מסכימה עם דברי רוח חדשה.
אנחנו לא אחראים לעולמו של השם, או לתורתו, יותר משהוא אחראי להם. הוא מאפשר את הערעור עליה, את הבחינה, הרי יכול לברוא אותנו תמימים ויראים כל ימינו ולילותינו, התקצר ידו? ואם הכל ממנו ובהשגחה פרטית, אז גם סוג מחשבתנו ממנו, וגם שאלותינו, ומו שממציא לנו פרנסה וכל היתר, לא יוכל להמציא לנו תשובות? שיטות? חיבורים אליו?
לו רצה שלא נבין ולא נראה ולא נדע, היה מונע זאת מעמנו בכליו המגוונים. האם יתכן שנוכל להיות יהודים רצויים בעיניו רק בתנאי שניעשה עוורים וחרשים לעולם, לספרים, לתורה עצמה על כל עושרה (כדברי מקס באשכול אחר),להרגשותינו ולמחשבותינו? זה היהודי שטוב בעיני השם?
זו נראית לי קטנות אמונה. לחשוב שהשם כה קטן, שרק בהפחדה ובעצימת עיניים ואוזניים הוא יכול לגייסנו לעבדיו.
הרי מלאה הארץ קניניו (ווארט חסידי-אפשר לקנותו בכל דבר שנמצא בארץ), הרי לית אתר פנוי מיניה, הרי מלוא כל הארץ כבודו, בואו נסתכל על זה במובן עמוק - הוא נמצא בתוך כל הידיעות ובתוך כל ההבנות ובתוך כל הספקות ובתוך כל הכפירות והערעורים. ואתה מחיה את כולם. הכל זה לרצונו ובהשגחתו.
הוא נותן לנו איפשור גדול, הוא נותן בנו אמון גדול, הוא לא מפחד שנטעה וניפול ונשגה וכך נתקדם ונגדל ונתחבר באמת, ולא נהיה אוסף מפוחדים שחוזרים על סיסמאות, ואמת התורה תהיה אצלנו כמו טפט, כדברי דורון. יש רבים שזה מתאים להם, הסגירות המחשבתית והריגשית והמדעית, יופי להם. יש רבים שזה לא מתאים להם, ואני רואה שהשם מקיים ונושא גם אותם, וההפחדה רק תרחיק אותם ממנו ומתורתו.
כשאני קוראת אותך, מימוני, לפעמים בפורום בהודעות מסויימות, הדימוי שעולה בעיני זה שאתה מקים גדרות סביב גינה אלוקית נפלאה, ומפחד שמי שיתרחק מהגדר ומהחומה, ישאר בחוץ. יטבע. אבל אם תחשוב שכל העולם הוא הגינה האלוקית הזו, הכל-הכל, והשם כל-יכול, ולא ביקש מאתנו לגדור מה שלא גדר, ולא ביקש מאתנו לעצום מה שלא עצם, ולא ביקש מאתנו לחסום חשיבה שלא חסם, ולא לקבור יכולת שאלה שלא שאל. הוא הרבה יותר גדול מזה. הוא הרבה יותר רחב מזה. מה שטוב לו - טוב גם לי, טוב גם לנו. הוא לא מפחד, למה אתה מפחד? כדברי בעל בהודעה האחרונה, האמת חזקה ומביאה אליה, למה לפחד עליה כל כך? היא תינוקת רגישה וחסרת יכולות? האלוקים כה חלש שעלינו להגן עליו כל הזמן בסגירת מוחנו וליבנו בכלוב? אם אתה יודע ומאמין שהתורה אמת, למה אתה כה מפחד עליה? השם מינה אותך לתפקיד הזה? לפעול כאילו נגד טבע העולם שהוא ברא? אם הסתכל בתורה וברא עולם, והעולם מביא לשאלות ולבדיקה, תן לזה לנוע בלי פחד. תשחרר אחריות מיותרת מתפקיד שלא מונית לו. העולם הזה נברא על פי התורה ויוביל אליה, את מי שיוביל. השם סולל את כל השבילים, למה נאטום אנחנו חלק מהם?
בעיני, ככל שחושבים ומרגישים יותר, ומאפשרים גם טעות, מתחברים יותר באמת ויותר מבפנים לדברים, חווים יותר את האלוקות, לומדים להקשיב לקול השם שבנשמתנו שהיא חלק אלוק ממעל, מוצאים חיבורים אישיים לחלק מהמצוות, לתורה, לתפילה, לברכה, לחסד, לחמלה, לאהבה, ליפי השבת והמועד, למידות הטובות, לענווה, לעמידה לפני השם, לנכונות לקיים גם חוקים, לנכונות להקריב, להתעדנות, לרטט הפנימי, להתפעמות מהבריאה.
הכל ממנו יתברך, הכל-הכל. אנחנו לא שוטרים מגבילי רוח האדם, אנחנו עושי רצונו, ורוחנו - רוח האדם - עולה למעלה. "אם ישים אליו ליבו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף".ישים ליבו, לא יאטמנו, לא יחסמנו, לא יאיימנו.
מסכימה עם דברי רוח חדשה.
אנחנו לא אחראים לעולמו של השם, או לתורתו, יותר משהוא אחראי להם. הוא מאפשר את הערעור עליה, את הבחינה, הרי יכול לברוא אותנו תמימים ויראים כל ימינו ולילותינו, התקצר ידו? ואם הכל ממנו ובהשגחה פרטית, אז גם סוג מחשבתנו ממנו, וגם שאלותינו, ומו שממציא לנו פרנסה וכל היתר, לא יוכל להמציא לנו תשובות? שיטות? חיבורים אליו?
לו רצה שלא נבין ולא נראה ולא נדע, היה מונע זאת מעמנו בכליו המגוונים. האם יתכן שנוכל להיות יהודים רצויים בעיניו רק בתנאי שניעשה עוורים וחרשים לעולם, לספרים, לתורה עצמה על כל עושרה (כדברי מקס באשכול אחר),להרגשותינו ולמחשבותינו? זה היהודי שטוב בעיני השם?
זו נראית לי קטנות אמונה. לחשוב שהשם כה קטן, שרק בהפחדה ובעצימת עיניים ואוזניים הוא יכול לגייסנו לעבדיו.
הרי מלאה הארץ קניניו (ווארט חסידי-אפשר לקנותו בכל דבר שנמצא בארץ), הרי לית אתר פנוי מיניה, הרי מלוא כל הארץ כבודו, בואו נסתכל על זה במובן עמוק - הוא נמצא בתוך כל הידיעות ובתוך כל ההבנות ובתוך כל הספקות ובתוך כל הכפירות והערעורים. ואתה מחיה את כולם. הכל זה לרצונו ובהשגחתו.
הוא נותן לנו איפשור גדול, הוא נותן בנו אמון גדול, הוא לא מפחד שנטעה וניפול ונשגה וכך נתקדם ונגדל ונתחבר באמת, ולא נהיה אוסף מפוחדים שחוזרים על סיסמאות, ואמת התורה תהיה אצלנו כמו טפט, כדברי דורון. יש רבים שזה מתאים להם, הסגירות המחשבתית והריגשית והמדעית, יופי להם. יש רבים שזה לא מתאים להם, ואני רואה שהשם מקיים ונושא גם אותם, וההפחדה רק תרחיק אותם ממנו ומתורתו.
כשאני קוראת אותך, מימוני, לפעמים בפורום בהודעות מסויימות, הדימוי שעולה בעיני זה שאתה מקים גדרות סביב גינה אלוקית נפלאה, ומפחד שמי שיתרחק מהגדר ומהחומה, ישאר בחוץ. יטבע. אבל אם תחשוב שכל העולם הוא הגינה האלוקית הזו, הכל-הכל, והשם כל-יכול, ולא ביקש מאתנו לגדור מה שלא גדר, ולא ביקש מאתנו לעצום מה שלא עצם, ולא ביקש מאתנו לחסום חשיבה שלא חסם, ולא לקבור יכולת שאלה שלא שאל. הוא הרבה יותר גדול מזה. הוא הרבה יותר רחב מזה. מה שטוב לו - טוב גם לי, טוב גם לנו. הוא לא מפחד, למה אתה מפחד? כדברי בעל בהודעה האחרונה, האמת חזקה ומביאה אליה, למה לפחד עליה כל כך? היא תינוקת רגישה וחסרת יכולות? האלוקים כה חלש שעלינו להגן עליו כל הזמן בסגירת מוחנו וליבנו בכלוב? אם אתה יודע ומאמין שהתורה אמת, למה אתה כה מפחד עליה? השם מינה אותך לתפקיד הזה? לפעול כאילו נגד טבע העולם שהוא ברא? אם הסתכל בתורה וברא עולם, והעולם מביא לשאלות ולבדיקה, תן לזה לנוע בלי פחד. תשחרר אחריות מיותרת מתפקיד שלא מונית לו. העולם הזה נברא על פי התורה ויוביל אליה, את מי שיוביל. השם סולל את כל השבילים, למה נאטום אנחנו חלק מהם?
בעיני, ככל שחושבים ומרגישים יותר, ומאפשרים גם טעות, מתחברים יותר באמת ויותר מבפנים לדברים, חווים יותר את האלוקות, לומדים להקשיב לקול השם שבנשמתנו שהיא חלק אלוק ממעל, מוצאים חיבורים אישיים לחלק מהמצוות, לתורה, לתפילה, לברכה, לחסד, לחמלה, לאהבה, ליפי השבת והמועד, למידות הטובות, לענווה, לעמידה לפני השם, לנכונות לקיים גם חוקים, לנכונות להקריב, להתעדנות, לרטט הפנימי, להתפעמות מהבריאה.
הכל ממנו יתברך, הכל-הכל. אנחנו לא שוטרים מגבילי רוח האדם, אנחנו עושי רצונו, ורוחנו - רוח האדם - עולה למעלה. "אם ישים אליו ליבו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף".ישים ליבו, לא יאטמנו, לא יחסמנו, לא יאיימנו.
יש כאלו שמספיקה להם ההתחברות לטוב ולאור. אך אני מאמינה שלא במקרה נטענו השם היכן שנטענו, ויש בנו, בשומרי תורה ומצוות - לכל אחד במינון אחר - גם אמון במסורת, ויש לנו מחוייבות ונאמנות לחברה ולמשפחה שבעיני היא מחוייבות אנושית, הגונה ומוסרית, ויש לנו קשר ריגשי, שרובו תולדת חינוך והרגל, אכן, לתורה ולמצוות,ויש הערכה רבה לחלק מהן, (ויש בנו במינונים שונים גם פחד) ועל כן, למה לא נתחבר גם דרכן?
יש בנו מחויבייות ואחריות להאיר לאחרים, להתחבר לנשמתם, וגם קצת בלשונך להעביר מידע, אבל אין בנו אחריות לאי העברת מידע או לעצימת עיניים. אין בנו אחריות להבהיל ממה שהשם לא נבהל. ואם האמת תישכח או תאבד, היא תימצא או יעלה זכרונה, וגם הקטעים של שכחתה הם חלק מהמסלול שמיועד לחלק מהאנשים. מה שבאמת בתוכנו, מה שחווינו והרגשנו והוארנו והתחברנו, לא יאבד.
אחד המורים המיוחדים שלי נהג לומר: אפשר לצאת מגישה שאדם יצור מזיק, לחנכו לזהירות ולשים לו מה יותר גדרות, וכזה הוא אכן יהיה, מזיק שהגבלנו נזקיו. ואפשר להתייחס לאדם כיצור מביא ברכה, לחנכו לאחריות, וכזה הוא אכן יהיה, מביא ברכה.
וכך נרחיב זאת לגבי המידע והזהירות והאחריות והכל.
אפשר להתייחס לאמונה כאל רעועה ושבירה ואל האדם כאל יצור שהחיים יכולים להרע אותו ואל מה שקנה והבין כדבר שמדי רגע עלול לרדת לטמיון, ואל העולם כמחטיא וגרוע (הזהו כוח היצירה שאנו מייחסים להשם?) ואל הזריחה והשקיעה כמסיחות דעת מהעיקר ואל השמחה כמביאה שכרות ואל האהבה כמפתה ומדרדרת וכך הלאה, ואז לעצום עיניו ולאטום אוזניו ולסגור מוחו ול'טפט' בסיסמאות את ליבו, ואז הוא אכן יהיה כזה, הנזק יצומצם, ואשרינו!!!!... ישמור על המידע ולא יאבד לו ולא יישכח. מה נרוויח? את היאוש של יהי אור, ובצדק.
ואפשר להתייחס לאמונה כמאירה, ואל השם כמי שנמצא גם בתוכנו, ואיכויותיו קוראות לנו לדבוק בהן ולאמצן אלינו, ואל החיים כהזדמנות לגדול ולצמוח ולהיטיב, ואל האהבה כמעמיקה ומרככת ומענגת ומעדנת, ואל השקיעה והזריחה כפלאי בריאה מרוממים, ואל העולם כמהות רוחנית נעלמת שסודה נושק לסוד החיים והטוב והיופי, ואל השמחה כמממשת יכולות הטמונות וכמחברת בין אנשים בחוטי חמלה וחסד, ואל התורה כדרך ללמוד איפוק, עידון ועמידה בפני השם בקיום מצוותיו, וכמייצבת את האומה הישראלית, ואל השבת כמאפשרת תחנת עצירה והתבוננות וחגיגת רוח במקום שהמרוץ הקיומי שובת ליממה, וכך הלאה, ואז להאיר - במידת האפשר, בצניעות ובלי הפחדות לגבי גורלם, שאינו בידינו - לאנשים ותת להם נגישות לעולם המקסים הזה, להציע להם את החוויות האלו, את ריכוך הלב הזה, לא בהטפה ולא בהפחדה אלא באהבה וברוך. ואז האדם יהיה כזה, איש מביא ברכה שמתחבר לטוב וליפה, וכשטועה זה שמימי, וכשמועד זה בדרך לגדילה, טעויותיו - יש בהן קדושה, הן אלוקיות כי נטייתנו למעוד היא אלוקית, לא קנינו אותה במכולת, וכששוכח-תבוא חדוות ההיזכרות, וכשחלש או נמוך, ילמד חמלה וקבלה לעצמו ולאחרים, כי ככה טבע השם בבריאה, אי שלמות ואור שעובר דרך מקומות נמוכים וחלשים. לו רצה אותנו או את המצבים מושלמים, כך היה בורא אותם. בראנו חסרים ועם כל מיני נטיות, כנראה שכך רצה, שדרכם נעבור ונחמול ונקבל ונאהב ונפתח לבבנו בפתחו של אולם. מה הוא לא מבוהל מהחטא ומהטעות ומשכחה? אף אתה. מה הוא לא מפחד? אף אתה. מה הוא לא מאסתים ולא געלתים? אף אתה. מה הוא מאיר בטובו בכל יום? אף אתה. מה הוא מכיל ונושא את הכל, אף את העוון? אף אתה.
יש בנו מחויבייות ואחריות להאיר לאחרים, להתחבר לנשמתם, וגם קצת בלשונך להעביר מידע, אבל אין בנו אחריות לאי העברת מידע או לעצימת עיניים. אין בנו אחריות להבהיל ממה שהשם לא נבהל. ואם האמת תישכח או תאבד, היא תימצא או יעלה זכרונה, וגם הקטעים של שכחתה הם חלק מהמסלול שמיועד לחלק מהאנשים. מה שבאמת בתוכנו, מה שחווינו והרגשנו והוארנו והתחברנו, לא יאבד.
אחד המורים המיוחדים שלי נהג לומר: אפשר לצאת מגישה שאדם יצור מזיק, לחנכו לזהירות ולשים לו מה יותר גדרות, וכזה הוא אכן יהיה, מזיק שהגבלנו נזקיו. ואפשר להתייחס לאדם כיצור מביא ברכה, לחנכו לאחריות, וכזה הוא אכן יהיה, מביא ברכה.
וכך נרחיב זאת לגבי המידע והזהירות והאחריות והכל.
אפשר להתייחס לאמונה כאל רעועה ושבירה ואל האדם כאל יצור שהחיים יכולים להרע אותו ואל מה שקנה והבין כדבר שמדי רגע עלול לרדת לטמיון, ואל העולם כמחטיא וגרוע (הזהו כוח היצירה שאנו מייחסים להשם?) ואל הזריחה והשקיעה כמסיחות דעת מהעיקר ואל השמחה כמביאה שכרות ואל האהבה כמפתה ומדרדרת וכך הלאה, ואז לעצום עיניו ולאטום אוזניו ולסגור מוחו ול'טפט' בסיסמאות את ליבו, ואז הוא אכן יהיה כזה, הנזק יצומצם, ואשרינו!!!!... ישמור על המידע ולא יאבד לו ולא יישכח. מה נרוויח? את היאוש של יהי אור, ובצדק.
ואפשר להתייחס לאמונה כמאירה, ואל השם כמי שנמצא גם בתוכנו, ואיכויותיו קוראות לנו לדבוק בהן ולאמצן אלינו, ואל החיים כהזדמנות לגדול ולצמוח ולהיטיב, ואל האהבה כמעמיקה ומרככת ומענגת ומעדנת, ואל השקיעה והזריחה כפלאי בריאה מרוממים, ואל העולם כמהות רוחנית נעלמת שסודה נושק לסוד החיים והטוב והיופי, ואל השמחה כמממשת יכולות הטמונות וכמחברת בין אנשים בחוטי חמלה וחסד, ואל התורה כדרך ללמוד איפוק, עידון ועמידה בפני השם בקיום מצוותיו, וכמייצבת את האומה הישראלית, ואל השבת כמאפשרת תחנת עצירה והתבוננות וחגיגת רוח במקום שהמרוץ הקיומי שובת ליממה, וכך הלאה, ואז להאיר - במידת האפשר, בצניעות ובלי הפחדות לגבי גורלם, שאינו בידינו - לאנשים ותת להם נגישות לעולם המקסים הזה, להציע להם את החוויות האלו, את ריכוך הלב הזה, לא בהטפה ולא בהפחדה אלא באהבה וברוך. ואז האדם יהיה כזה, איש מביא ברכה שמתחבר לטוב וליפה, וכשטועה זה שמימי, וכשמועד זה בדרך לגדילה, טעויותיו - יש בהן קדושה, הן אלוקיות כי נטייתנו למעוד היא אלוקית, לא קנינו אותה במכולת, וכששוכח-תבוא חדוות ההיזכרות, וכשחלש או נמוך, ילמד חמלה וקבלה לעצמו ולאחרים, כי ככה טבע השם בבריאה, אי שלמות ואור שעובר דרך מקומות נמוכים וחלשים. לו רצה אותנו או את המצבים מושלמים, כך היה בורא אותם. בראנו חסרים ועם כל מיני נטיות, כנראה שכך רצה, שדרכם נעבור ונחמול ונקבל ונאהב ונפתח לבבנו בפתחו של אולם. מה הוא לא מבוהל מהחטא ומהטעות ומשכחה? אף אתה. מה הוא לא מפחד? אף אתה. מה הוא לא מאסתים ולא געלתים? אף אתה. מה הוא מאיר בטובו בכל יום? אף אתה. מה הוא מכיל ונושא את הכל, אף את העוון? אף אתה.
מקור: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=6&topic_id=2955952&forum_id=1364
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה